משחר ילדותי תפירה
היתה ענין שבשגרה. לסבתי היקרה עליה השלום היתה מכונת תפירה של "זינגר",
כזו שמפעילים באמצעות נענוע הרגליים, ללא חשמל. היא היתה תופרת ומתקנת לשכנותיה וללקוחות
מזדמנים בנהריה של פעם, כשעוד היה שוחט בחצר שלידה, וירקות היו מוכרים בעגלה עם
סוס שעברה ליד ביתה. במיוחד זכור לי החופש הגדול בו נסעו הורי לארה"ב ואני
נשארתי עם סבי וסבתי כשלושה שבועות. אני כילדה
בת חמש הייתי צופה בקסם: היא היתה חובשת את משקפיה המגדילים עם המסגרת
השחורה, כדי לראות את הקוף של המחט, מלקקת בשפתיה את קצה החוט, משחילה אותו למכונה
השחורה, ותופרת...
אימי אף הגדילה לעשות
ולמדה תפירה ותדמיתנות עוד בבית הספר. כילדים, היתה תופרת לנו בגדים, מפתיעה אותי
ואת אחותי עם חליפות תואמות, מכינה כמו ידיה תחפושות לפורים, סורגת ורוקמת. בכיתה
ז', כחלק מתכנית הלימודים למדנו מלאכת יד וזו כללה לשימחתי הרבה תפירה. בגאווה רבה
הכנתי שמיכת טלאים ובתעודה זכיתי בסוף השנה לציון "מצוין" בשורת "מלאכת
יד". בהדרכת אימי אף הוצאתי גזרות מבורדה ותפרתי לעצמי שמלות וז'קטים, עוד
כנערה.
 |
| אחותי (משמאל) ואני (מימין) בילדותינו, עם חליפות תואמות שנתפרו ע"י אימי |
מאוחר יותר כשנכנסתי
לדירה חדשה לאחר החתונה תפרנו יחד וילונות, מדי פעם תיקוני אורך במכנסיים, הצרנו
בגדים אחרי דיאטה ועוד ... הכל במכונה של אימי. הידע והתשוקה לא נעלמו עם השנים.
להיפך. חדוות היצירה הרגישה צורך אז לפרוץ ולאחרונה ביקשתי מבעלי מתנה ליום הולדתי
מכונת תפירה. תמיד רציתי שתהיה לי אחת משלי והנה זה קרה. התחדשתי במכונת תפירה
משוכללת של ברנינה והבאתי אותה הביתה כמעט כמו שמביאים תינוק מבית חולים. הכנתי לה
מיטה – סליחה, שולחן (של כבוד) – ומיד פתחתי בבירורים לגבי לימודי תפירה. רציתי
להיזכר במה שפעם ידעתי, לחזק את מה ששכחתי וללמוד טכניקות חדשות לביצוע פריטים
מסובכים יותר.
בהתלהבות רבה נסעתי
במיוחד לנחלת בנימין בתל אביב לקנות שניים שלושה בדים. כמובן שלא יכולתי לעמוד
בפיתוי וכילדה בחנות צעצועים רציתי הכל. פשוט הכל. הצבעים, הטקסטורות והדמיון
המשתולל שלי מה אפשר לעשות מכל בד לא ידעו גבול. השיא היה בחנות קטנה שמצאתי
שמוכרת כל שארית בעשרה שקלים. שני מטר של בד שאפשר לתפור מהם יופי של שמלה. שמלה
בעשרה שקלים. קולטים? מצאתי את עצמי חוזרת עמוסת שקיות עם לפחות 15 בדים שונים: זה
לשמלה שאזרוק על עצמי ברגע ליום יום, זה למכנסיים, אלו לגופיות כיפיות לימים חמים,
זה בשביל חולצה לבת שלי שלא מצאנו בחנויות, זו לשמלת מקסי שהכי אופנתית עכשו וזה
לעליונית בצבע שבדיוק חסר לי.... איזה אושר!
התוצאות (והמחמאות) לא
אחרו לבוא. מציגה לפניכם את היבול (המצולם) עד כה:
חצאית פסים מכותנה – יצירת
הבכורה במכונה החדשה במסגרת חוג התפירה בסטודיו של ורה ברח' מסדה:
 |
| הוסף כיתוב |
חולצת שיפון פרחונית
משארית של מטר שקניתי בחמישה שקלים:
שמלה קלילה בגזרת A קלה בהשראת שנות ה-70:
צילומים של פריטים
נוספים יעלו בקרוב... בינתיים אני מעלה הילוך ולוקחת קורס בתדמיתנות ודיגום חופשי,
כדי שאדע גם להכין גזרה בעצמי שתתאים בדיוק לפי מידות גופי, ולתת דרור ליצירתיות
והדמיון...
